חגיגה מאחורי הזכוכית
איך להירגע ולהפסיק להכניס את עצמי ללחץ?
מבחוץ
מאחורי דלת הזכוכית מוזיקה וצחוק: יום ההולדת של חברה שלי. זרקתי עליי מעיל פרווה ויצאתי למרפסת של הפנטהאוז. לפני רגע מישהו החמיא לי. למטה העיר נוצצת, ובפנים מחכים לי חברים.
מבפנים
לפני שעתיים שלחתי הודעה. אין תשובה. בדרך כלל הוא עונה מהר.
בהתחלה חשבתי שהוא נפגע מהבדיחה שלי מהבוקר. אחר כך דמיינתי שהוא עכשיו עם מישהי אחרת. כעבור עשר דקות כבר בדקתי חדשות על תאונות. הספקתי לחשוב מה אגיד אם הוא ירצה להיפרד, ולמי אתקשר אם קרה משהו נורא.
אני יודעת איך זה נראה מהצד. אבל הידיעה לא מכבה את התמונות בראש. גם עם המנהלת שלי זה אותו דבר: ״תיכנסי אליי מחר״, ובראש שלי אני כבר מפוטרת. הרופאה הבטיחה לחזור אליי מחר, ואני קוראת כל הלילה על מחלות.
החברה שלי מציצה למרפסת: ״לאן נעלמת?״ אני אומרת שיצאתי לנשום קצת אוויר. היא חוזרת לאורחים. ואני עומדת ולוחצת את הטלפון בכיס המעיל, כאילו מה שיופיע בו תלוי בכמה שאני מחכה.
אם זיהית את עצמך
כשהמחשבות רצות במעגלים, זה מתיש יותר מכל עבודה. זה קורה להרבה אנשים, וזו לא חולשה ולא אשמתך. מחשבה על תוצאה רעה לא הופכת אותה לסבירה יותר.
אפשר לעשות עם זה משהו, ולא חייבים להתמודד עם זה לבד.
איך דניאלה יכולה לעזור
- תקשיב לך בלי לשפוט. אפשר לכתוב לה ברגע שזה תוקף אותך ולספר את כל התסריטים שכבר רצו לך בראש.
- תעזור להפריד בין עובדות לניחושים. יחד תבדקו מה ידוע בוודאות ומה הדאגה הוסיפה, ותבחרי פעולה רגועה אחת לשעה הקרובה.
- תזכור כמה פעמים זה קורה. בעוד כמה ימים היא תשאל איך נגמר הסיפור שבגללו לא ישנת.
- תגיד מתי הגיע הזמן לאיש מקצוע. אם הדאגה מפריעה לך לחיות במשך שבועות, היא תגיד את זה בעדינות ותציע איש מקצוע אנושי.
דניאלה היא לא בן אדם ולא מעמידה פנים שהיא כזו. תמיכה ועזרה עצמית, לא טיפול נפשי ולא טיפול רפואי.





