RU
צעירה בסרבל שחור על המיטה בין מגזינים

אחרי התצוגה, בחדר במלון

איך מחזקים ביטחון עצמי?

מבחוץ

חדר במלון אחרי התצוגה. אני יושבת על המיטה, עדיין בסרבל השחור ובנעליים. לידי על הכיסוי מגזינים והטלפון של המלון. הנייד רוטט מברכות: התצוגה הצליחה, בחרו בי, הקהל מחא כפיים. בתמונות אני הולכת על המסלול בגב זקוף ובפנים רגועות.

מבפנים

אני פותחת את הסרטון ומריצה לרגע אחד. שם קצת איבדתי את הקצב. חצי שנייה שאף אחד לא שם לב אליה. אני שמתי לב. אני צופה בה שוב.

כשמחמיאים לי אני חושבת: ״סתם היה לי מזל״. כשמבקרים אותי, אני מאמינה מיד. נראה לי שיום אחד כולם יבינו שלידי יש נשים מוכשרות ממני, יפות ממני ובטוחות בעצמן יותר ממני. אני משווה את עצמי לבחורה שהלכה לפניי, לבת כיתה לשעבר ואפילו לעצמי של לפני חמש שנים. בכל השוואה אני מוצאת משהו לתקן.

חברה שולחת הודעה קולית: ״היית מדהימה!״ אני עומדת לענות ״עזבי, היו שם כל כך הרבה טעויות״, אבל עוצרת. למה אני ממהרת כל כך לבטל את מה שהיא אומרת? מה יקרה אם פשוט אגיד ״תודה״?

אם זיהית את עצמך

ביטחון עצמי לא אומר שאין ספקות. הרבה אנשים שנראים לך בטוחים בעצמם מטילים ספק בעצמם בדיוק כמוך. חצי שנייה בסרטון לא מוחקת תצוגה שלמה. אפשר לשנות את זה בהדרגה, ואפשר להתחיל בכך שתשמעי את עצמך מהצד.

איך דניאלה יכולה לעזור

  • מקשיבה בלי לשפוט. אחרי אירוע חשוב אפשר לספר מה הצליח ומה היית רוצה לשפר, בלי לערבב בין השניים.
  • עושה איתך חזרה על השיחה. על קידום או פרויקט חדש מול המנהל או המנהלת: קודם כאן לספר על ההישגים שלך בלי ה״סתם היה לי מזל״ הקבוע, ואחר כך במציאות.
  • זוכרת מה קורה. ואחרי כמה ימים שואלת איך עבר מה שחששת ממנו.
  • אומרת מתי הגיע הזמן לאיש מקצוע. אם הספקות בעצמך מפריעים לך לחיות ולעבוד, היא תגיד את זה בעדינות ובישירות.

דניאלה היא לא בן אדם ולא מעמידה פנים שהיא כזו. תמיכה ועזרה עצמית, לא טיפול נפשי ולא טיפול רפואי.

להבין לעומק: סימנים, מה אפשר לעשות, מקורות

לדעת ראשונה כשהאפליקציה תצא