מה הם גבולות אישיים, במילים פשוטות?

מבפנים

היום שוב אמרתי ״ברור״. חברה ביקשה שאשמור על הילדים שלה בשבת. כבר קניתי כרטיס לתערוכה, ובפעם הראשונה מזה חודש התכוונתי לבלות יום לבד. הכרטיס מחכה במייל, ואני כבר מחפשת בראש למי להעביר אותו.

הכי מתסכל שהיא אפילו לא לחצה. היא רק שאלה. הסכמתי לפני שהספקתי לחשוב. אחר כך כעסתי עליה כל הדרך, למרות שהיא לא ידעה על התוכניות שלי.

אמא מגיעה בלי להודיע ומזיזה דברים במטבח שלי. המנהל כותב לי באמצע החופשה. בעלי מציע נסיעה כאילו ההחלטה כבר התקבלה. בכל פעם נדמה לי שלא מנומס להתנגד. ובערב אני מרגישה שחייתי את כל היום לפי לוח הזמנים של אחרים.

ברמזור אני פותחת את השיחה עם החברה וכותבת: ״תקשיבי, מיהרתי לענות. יש לי תוכניות בשבת, לא אוכל״. אני קוראת שלוש פעמים. בינתיים לא שולחת. אבל בפעם הראשונה גם לא מוחקת.