איך לדעת אם זו שחיקה בעבודה ולא סתם עייפות?

מבפנים

על מסך הטלפון ארבעים הודעות שלא נקראו. עוד לא פתחתי אותן, וכבר אני מתנצלת בראש: בפני הלקוח, המנהל, הצוות. נדמה לי שאני כל הזמן חייבת לענות למישהו עוד לפני ששאלו אותי.

פעם אהבתי את העבודה הזאת. יכולתי להתווכח על פרויקט עד הערב ולחזור הביתה מרוצה. היום הבוקר מתחיל במשא ומתן עם עצמי: לקום, לשטוף פנים, ללבוש חולצה מגוהצת, לנסוע. בחניה ליד הבית אני נשארת לפעמים עשרים דקות באוטו. לא כי אני לא רוצה לראות את המשפחה. פשוט מאחורי הדלת שוב אצטרך להיות קשובה, עירנית ומרוכזת.

לקחתי חופש. בשלושת הימים הראשונים ישנתי, בארבעת הבאים פחדתי מתחילת השבוע. הקולגות אומרים לי: ״את מכונה״. אני מחייכת, כי אני לא יודעת איך להסביר שדווקא זה מה שמפחיד אותי.

אני הכי מתביישת במחשבה אחת: אם הכול הצליח לי, למה אני לא מרגישה כלום? אני לא רוצה להתפטר מיד. אני רוצה שוב לזהות את עצמי בתוך החיים שלי.